צוואה וייפוי כוח מתמשך: מה ההבדל ומתי עורכים כל אחד
3 דק׳ קריאה
3 דק׳ קריאה

צוואה פועלת אחרי הפטירה, ייפוי כוח מתמשך פועל בחיים. מה כל מסמך מסדיר, מי מוסמך לערוך אותו, ומה קורה כשאין אף אחד מהם.
שני המסמכים האלה מוזכרים לרוב באותה נשימה, והם עונים על שתי שאלות שונות לחלוטין. ההבדל ביניהם הוא בעיקר בזמן: האחד נכנס לתוקף כשאדם הולך לעולמו, והשני דווקא בזמן שהוא בחיים.
צוואה קובעת מה ייעשה ברכוש לאחר הפטירה. ייפוי כוח מתמשך קובע מי יקבל החלטות עבור אדם אם יגיע יום שבו לא יוכל לקבל אותן בעצמו. מי שערך צוואה בלבד הסדיר את מה שיקרה אחריו, ולא את מה שעלול לקרות לו.
צוואה מאפשרת לקבוע חלוקה שונה מברירת המחדל שבחוק. בלעדיה, חלוקת העיזבון נעשית לפי סדר היורשים הקבוע בחוק הירושה, שאינו בהכרח תואם את רצון המצווה.
הצורה אינה עניין טכני. פגם בדרך העריכה הוא מהעילות הנפוצות להתנגדות לקיום צוואה.
ייפוי כוח מתמשך נוסף לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ומאפשר לאדם לבחור מראש, בעודו כשיר, מי ינהל עבורו עניינים רכושיים, אישיים או רפואיים אם יאבד את היכולת להחליט.
המסמך נערך בפני עורך דין שעבר הכשרה מיוחדת לכך והוסמך על ידי האפוטרופוס הכללי, ומופקד אצל האפוטרופוס הכללי. אפשר לקבוע בו הנחיות מקדימות — כלומר לא רק מי יחליט, אלא גם מה הוא רשאי או אינו רשאי להחליט.
כשאדם מאבד כשירות ואין ייפוי כוח, בני המשפחה נדרשים לפנות לבית המשפט בבקשה למינוי אפוטרופוס. זהו הליך ציבורי, ארוך יותר, שכרוך בפיקוח ובדיווח שוטף — ובעיקר, זהות מקבל ההחלטות נקבעת בו על ידי בית המשפט ולא על ידי האדם עצמו.
לאחר פטירה נדרש צו כדי לממש את חלוקת העיזבון מול בנקים, רשם המקרקעין וגופים נוספים.
הבקשות מוגשות לרשם לענייני ירושה, ובמקרים מסוימים מועברות לבית המשפט לענייני משפחה.
שינויי חיים משנים את התמונה: נישואין, גירושין, לידה, פטירה של יורש, רכישת נכס או פתיחת עסק. מסמך שנערך לפני שנים עשוי לשקף מציאות שכבר אינה קיימת.
האמור לעיל הוא מידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו תחליף לייעוץ פרטני. כל מקרה נבחן לגופו ובהתאם לנסיבותיו.